ככה בלילות אני יושב לכתוב מילים
ככה באותו מבוך עולים געגועים
כדי שלא יחזור שוב המבול אני שוטף את הפנים
וזורק את האבק מהחיים
ככה לא לבחור בדרךשכולם הולכים
בעיינים עצומות אני רואה את השבילים
בעולם הזה מי מחבר ומי נותן חיים
יש אמת אחת כתובה לה בספרים
אסור לעצור את השמש עכשיו
משליך את הכל אל הים
ככה לפעמים אני נזכר באנשים
מי היה לי כשנשברתי, מי סגר לי בפנים
ועד שיום חדש פתאום יבהיר הכל
יפיג בי כעסים אגלה שאין לימה לשמור בפנים
אסור לעצור את השמש עכשיו
משליך את הכל אל הים
כבר שנים עברה הנפש טעונה ברגשות
כשיורקים עליה אש היא משיבה בלהבות
היא תמיד רוצה לצרוח על מנת למצוא שתיקות
כמהמחשבות עברו ביעוד שואל מה לעשות
אווהווו לראות את הטוב
אסור לעצור את השמש עכשיו
יותר לא אפול כי נצחתי עכשיו
זריחות אדומות מול כל העולם