נזכרתי איך אמרת בוא ניסע
אני מאחורה עם כובע מצחיה
הזמן עצר מאז לשבע עשרה שנים
ממש לפני שאני יורד מהפסים
עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוחים שני אחים כותבים שמות בחול
מתחברים לגלים ולא רואים ת'סוף
וידעת להוציא אותי בזמןכן...
אתה מחייך הגעת ישר מהצבאכן...
כבר נהיה מאוחר אחרישבע ושלושים
ממש לפני שאניעף מהפסים
עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוחים שני אחים כותבים שמות בחול
מתחברים לגלים ולא רואים ת'סוף
עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוחים שני אחים יושבים קרוב בחול
מתחברים לגלים ולא רואים ת'סוף
בין שברי הימים הגעתי אל החוף
שם אתה אמיתי וכל השאר כבר לא
מתחברים לגלים ולא רואים ת'סוף
עכשיו טוב עכשיו טוב...
עכשיו טוב עכשיו טוב...
עכשיו טוב עכשיוטוב...