היו לילות, אני אותם זוכרת
אני אותם עדסוף ימי אשא
במשעולים, בין דגניהלכינרת
עמדה עגלת חיי העמוסה
והוא ניגש, שמעי אלי קטנטונת
אני בניתיבית לשבתך
אתתרקמי בערבלי כותונת
אני אנהג ביום את עגלתך
הוא היה אז בהיר,וגבוה כזמר
הוא נהג עגלות,לשדה הרחב
ואני לו כותונת,הי--יתי רוקמת
כותונת של תכלת עםפ--רחז---הב
היו לילות, אני אותם זוכרת
והוא את העצים בגן העיד
אתהשבילים בין דגניהלכינרת
כירק אותי ישמור לו לתמיד
היה הולך ושב אלי קודח
היה נושא דמותי ממול פניו
הגידונא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולאשב
אז הייתי בוכה,אז הייתי נדהמת
בשדות רחוקים,עוד הלכתי אליו
אנוכי עוד נושאתכותנתו המרוקמת
כותונת של תכלת עםפ--רחז---הב
היו לילות, אני אותם זוכרת
אני אותם עדסוף ימי אשא