העולם השתנה בתוך עשרים שנה
שיחקתי גולות בחולות מאחורי התחנה
היום יושבים על דשא מפלסטיק
לקחו לי ת'ילדות ועשו ממנה מסטיק
מתייחסים לשירים כמו חטיף בסופר
כל טמבל ברשת חושב הוא אשטון קוצ'ר
ממהרים ממהרים אין זמן לקפה עם ההורים
וגם לבמבה שלי דחפו מיליון טעמים
מתגעגע לכיסא המתנדנד שלסבא
לדוד ברוך צועק לי, ברצ'ו בוא תרד
העולם השתנה בתוך עשרים שנה
עושה ריצה בערב, לא מזהה את השכונה
עוד חבר שם עניבה נהיה כריש נדלן
והשכן סגר ת׳עסק ונהיה אדיש סטלן
ואני חסר לי משמעות נגמרו לי המילים
יום עצמאות על הכתפיים חיכיתי רק לזיקוקים
לא מדברים על שלום בטח לא על צדק
בסוף באות דמעות והאצבע על ההדק
מתגעגע לכיסא המתנדנד שלסבא
לדוד ברוך צועק לי, ברצ'ו בוא תרד
אני נשאב לשקרים, למסכים
המכשיר הזה מקשיב ומוכר ליפיתויים
וישכמה למעלה שמושכים לי בחוטים